טולמאן בע"מ נ' ילאו ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 10.3.10 באזור התעשייה בלוד "נפגשו" שני הרכבים זה בזה וארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה").

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג רכב הנתבעים מסוג משאית (להלן: "המשאית").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובעת, כאשר נסע עת/1 בנתיב הימני ביציאה מאזור התעשייה, הגיחה לפתע מאחוריו משאית הנתבעים ופגעה ברכבו. לפיכך, הנתבעים אחראים לקרות התאונה, ולנזקים בגינה.

לטענת הנתבעים, עת/1 הוא זה שסטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעים תוך חציית קו הפרדה לבן רצוף. לפיכך עת/1 אחראי לקרות התאונה ויש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה, האם רכב הנבתעים פגע מאחור ברכב התובעת, או האם רכב התובעת סטה לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לדחות את התביעה.

ובמה דברים אמורים:

במקרה שבפני מדובר בגרסה מול גרסה, אולם על ביהמ"ש לבחון האם יש בעדויות, או בראיות חיצוניות, כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת.

העיד בפני עת/1 כי עמד בנתיב אמצעי מבין שלושה נתיבים, בנתיב בו הפנייה שמאלה, דהיינו הנתיב הימני ביותר פונה ימינה, והוא עמד בנתיב האמצעי, שהינו הימני מבין שני הנתיבים הפונים שמאלה.

זאת ועוד, העיד עת/1 שכאשר התחלף האור ברמזור לירוק החל בנסיעה, לפתע הרגיש "בום" מאחורה, מהמשאית שנסעה מאחוריו. כאשר ירד מהרכב, ראה כי הפגוש על הרצפה, ניסה להכניסו לרכבו, משלא הצליח השאיר אותו, וכשחזר למקום התאונה לא מצא אותו (עמ' 3).

עת/1 בחקירתו הנגדית חזר ואמר כי המשאית עמדה מאחוריו, וכאשר החלו שניהם בנסיעה, המשאית נכנסה בו מאחור.

וישאל השואל – כיצד מיקום הנזקים ברכבים מתיישב עם גרסתו של עת/1?

מהתמונות שהציגה התובעת – ת/2 ניתן להיווכח כי רכב התובעת נפגע בכנף האחורית מצד שמאל, דהיינו, אין עסקינן בפגיעה מאחור קלאסית, דבר שיכול לתמוך גם בגרסתו של נתבע 1. שהרי, זה האחרון העיד (עמ' 5): "... הוא טען כי אני נכנסתי בו מאחורה, ואני טוען שלא רק היה חיכוך בצד שנגרם כתוצאה מכך שהוא חתך אותי עם הרכב שלו והטמבון האחורי שלו נתפס במדרגות שלי".

עת/1 ב- ת/1 שרטט כיצד ארעה התאונה, לפי מיטב הבנתו, וניתן לראות כי הכביש מתעקל שמאלה, ונהג המשאית מאחוריו, ולא מצדו השמאלי. אין בשרטוט זה כדי לתמוך דווקא בגרסתו של עת/1 כי עסקינן בפגיעה מאחור. לשיטת עת/1 נתבע 1 לא סטה לעברו, אלא פגע בו מאחור, וזאת משום שרכבו עמד בהטייה, ועל כך שם את יהבו.

נתבע 1 בעדותו ציין כי הטמבון של רכב התובעת נתפס במדרגות המשאית, כאשר עת/1 ניסה "לחתוך" אותו (עמ' 5). כמו כן הפנה ל- נ/2 א וציין כי המדרגה של המשאית התקפלה "כלפי קדימה" דבר שלשיטתו, מאשש את גרסתו.